מניטור המגפה ועד שיווק חכם: QR Code בקורונה

היכולת לסרוק קוד במהירות וממרחק איננה חדשה, אבל נדמה שנולדה לימי ההימנעות ממגע. עכשיו היא משנה את עולמות הקמעונאות, המלונאות והשיווק ומאפשרת לפתוח גבולות, לחזור למסעדות ולתווך ביעילות ובטרגוט מקסימלי בין העולם הפיזי לדיגיטלי  

הוא הקדים את הסמארטפון הראשון ביותר מעשר שנים והיה פופולרי בעולמות הפרסום והשיווק כבר בתחילת העשור הקודם. אבל רק עכשיו, בימי הקורונה, ה-QR Code זוכה לעדנה גלובלית, עם שימוש בהיקפים שלא היו לו מעולם. באיזון העדין שבין הסתגרות לשגרה, בין בריאות לכלכלה, עוד ועוד ממשלות, גופים ציבוריים וחברות פרטיות משתמשות בטכנולוגיה הלא ממש חדשה הזאת כדי לחדש את המסחר, התרבות, האומנות, הספורט התחרותי וחיי הלילה.

ה-QR Code (Quick Response Code או קוֹדָר, כפי שהחליטה לקרוא לו האקדמיה ללשון העברית) הגיע אלינו מיפן. הראשונה לנצלו הייתה קבוצת טויוטה, שחיפשה דרך יעילה לקודד חלקי חילוף ולפענח אותם באמצעות רובוטים בפסי ייצור. היתרון הגדול בשיטה הוא שהסריקה מתבצעת במהירות וללא תלות במנח המכשיר או בזווית – הריבועים הקטנים שבקודקודי הקוד מפקסים את הסורק ומספקים לו נקודות ציון וכיוון.

עם השנים השתכללה הסריקה: הסורק הוטמע במצלמות האייפון, סריקות מתבצעות בקלות דרך המחשב, והקודים עצמם יכולים להישלח כמסרון או דרך הרשת החברתית. כך כיסתה השיטה עוד ועוד יישומים: מאפליקציות תשלום, דרך שליחת כרטיסי ביקור דיגיטליים ועד התחברות ל-WhatsApp Web.

בתחום השיווק משמשת הסריקה כמתווכת מושלמת בין העולם הפיזי לווירטואלי. זארה, למשל, עשתה בה שימוש נרחב באחד ממרכזיה הגדולים בלונדון. הרשת אפשרה לקונים לבחור מוצרים ולחסוך מעצמם את התורים והסחיבות באמצעות סריקה, שבעקבותיה מאתרת זרוע רובוטית את הפריטים במידה המדויקת והם נשלחים לבית הצרכן עוד באותו היום או לכל המאוחר למחרת. מותגי נייק ודיזל הטמיעו קוד במוצרי ההלבשה וההנעלה לצורך שירות לקוחות, ובעיקר ככלי לווידוא אותנטיות ולמניעת זיופים. רשת סטארבקס הטמיעה את הקוד לתשלום מיידי עם סריקת ההזמנה או המוצר.

ואז הגיעה הקורונה

בעידן שבו מנסים ככל שניתן להימנע ממגע באחרים ואפילו במשטחים, היכולת לסרוק קוד בשנייה אחת וממרחק של 25 ס"מ הפכה לפתרון האולטימטיבי. ההטמעה הנרחבת שלה הגדירה מחדש את האופן שבו מתמודדות מדינות עם המגפה, אפשרה לפתוח גבולות ונמלי ים ותעופה ושינתה את עולמות הריטייל, האירוח והפנאי.

סין, מולדת הקורונה, חזרה לשגרה עם רמזור משלה שנשען על מילוי וסריקה של טפסים. הקוד שמקבל כל תושב מראה לו, ואם צריך גם לרשויות, את הסטטוס שבו הוא נמצא: ירוק פירושו שהסיכון נמוך, צהוב – ששהה בקרבת מאומת, ואילו אדום מקבלים חולים או החשודים בסבירות גבוהה ככאלה. בהתאם לתוצאה נדרשים בעלי הסיכון לבדוק אונליין כמה ימים עליהם להסתגר עד שיקבלו את הקלירנס.

שיטת הקוד והסריקה אפשרה לסין להיות גם חלוצה עולמית בפתיחת פארקי דיסני בקורונה. האות לכך ניתן בשנחאי בחודש מאי, עם שימוש ב-QR Code לקבלת תזכורות על כללי הזהירות ולאיתור בדיעבד של מבקרים ועובדים במקרה הצורך. בדומה, באמצע יוני עצרה ניו זילנד את נשימתה, הפעם בנסיבות משמחות – משחק הרוגבי הראשון בעולם עם קהל מלא-מלא התקיים באצטדיון בעיר דנידֶן. האוהדים התבקשו לשלוף את הטלפונים החכמים ולסרוק את הקוד שפורסם ביציעים. מהלך כזה ננקט גם במועדוני לילה בדרום קוריאה.

במסעדות, מניו יורק עד תל אביב, לקחו את זה צעד קדימה: הלקוחות סורקים קוד כדי לקבל את התפריט לנייד, לבחור ולהזמין מנות ולבסוף גם לשלם את החשבון. בשיקגו החליט בר לפרגן למזמיני המשלוחים עם צפייה במופע בסטרימינג תוך כדי הארוחה. השימוש בסריקה כדרך להשארת פרטים בכניסה הפך לנפוץ במיוחד כשנכנס כחובה בכל סניפי מקדונלד'ס, במטרה לחסוך את הזמן והטרחה שבהורדת אפליקציה ייעודית או גלישה לאתר. השיטה יושמה גם בגלריה לאומנות בוונקובר, בתערוכה של BMW בהונג קונג ועוד ועוד.

ה-QR Code על גלגוליו ויישומיו נמצא איתנו כבר יותר מרבע מאה. בעידן של מגפה עולמית הוא מתגלה כנכס של ממש – בריאותי, תרבותי, מסחרי ושיווקי. אין ספק כי הטכנולוגיה הזאת טרם אמרה את המילה האחרונה.